שנות ה-60

מנשה החייט
פין 12, תל אביב
שנת הקמה: 1969
בעלים: מנשה כהן, בן 51

יעקב כהן למד את המקצוע בעיראק וכשעלה לארץ פתח ב 1969 חנות קטנה באחד הרחובות הקטנים שהקיפו את התחנה המרכזית הישנה בת"א. האוטובוסים האדומים של אגד הורידו את מאות הנוסעים ברציפים הסמוכים ועבודה היתה בשפע. כבר מההתחלה דאג יעקב להעביר את מה שידע לבנו מנשה שהחל לעבוד כשוליה. מסביב החלו הרחובות להשתנות. התחנה עברה מקום, תעשיית המין והעובדים הזרים הציפו את הרחובות הקטנים והמוזנחים ובתי העסק הוותיקים עזבו. אבל גם כשאביו נפטר החליט מנשה להמשיך כמו שהיה בלי לשנות דבר. "עם השנים יש פחות עבודה אבל זה מספיק. אני קם כל בוקר בכיף לעבודה ואני לא צריך יותר. אני אוהב את הבדים ואת ההתעסקות למרות שהיום זה בעיקר תיקונים. אני אוהב את החנות כמו שהיא, זה המזל שלי ואני לא רואה סיבה לשנות", הוא אומר.

———————————————————————————————————————————————————————–

מאורית, דיזנגוף 172, תל אביב
שנת הקמה: 1963 (ברחוב בן יהודה)
במיקום הנוכחי מ 1973
בעלים: משה מאירוביץ, בן 68

כבר כילד התעניין משה במנורות. הוא נולד וגדל בתל אביב, ברחוב רחוב דיזנגוף, שהיה אז שם נרדף לנהנתנות ולסגנון חיים שהיו שונים מכל מה שייצגה ישראל השמרנית. בדיזנגוף ופינת רחוב ז'אן ז'ורס היתה חנות מנורות ותיקה וכשהיה בן 12 וחצי קרא לו בעל החנות וביקש ממנו עזרה. מאז הוא בעסק.
כשהשתחרר מהצבא לא היו לו ספקות מה הוא הולך לעשות ואת חנות המנורות הראשונה שלו פתח ברחוב בן יהודה. אחרי 10 שנים עבר קרוב יותר למקום בו נולד – רחוב דיזנגוף. מאז הוא שם כבר 39 שנים. מבט לתוך החנות, שמלאה באלפי מנורות ואהילים מכל הסוגים ומתקופות שונות, מספק הצצה אל תקופת חיים אחרת.

———————————————————————————————————————————————————————-

אלאדין, חידוש כלי כסף ויודאייקה
יהודה מרגוזה 8, יפו
שנת הקמה: 1960
בעלים: רוז'ה ז'אוי, בן 75

בפינה חשוכה בשוק הפשפשים מחדש רוז'ה ז'אוי כבר יותר מ 50 שנה כלי כסף עתיקים וחפצי יודאייקה. את העבודה הוא למד בטוניסיה בגיל 14 וכשעלה לארץ ב 1951 החל לעבוד בבית המלאכה הקטן בשוק עד שב 1960 קנה את המקום והפך לעצמאי. במשך השנים אסף רוז'ה קהל לקוחות נאמן שמגיע במיוחד כדי לזכות בטיפול המסור שלו. אבל המקום שלא השתנה בעשרות השנים האחרונות, הולך לעבור מתיחת פנים בקרוב מאוד. הבן משה, שעובד כמעצב, החליט להצטרף לאביו – להקים במקום קומת גלריה ולחדש את החלל תוך הבטחה לשמור על הצביון הייחודי.

—————————————————————————————————————————————————————-

מתנות ארזי, אלנבי 83 תל אביב

שנת הקמה: 1968

בעלים: מרק (73) ואלברט (75)

חנות המזכרות וחפצי היודאייקה של האחים מרק ואלברט היא עסק שרץ במשפחה. את החנות קנה אביהם ב 1968, והוא זה שקיבל את ההחלטה להמשיך ולמכור את אותם כלי כסף שנמכרו במקום לפניו. אלה היו הימים של אחרי מלחמת ששת הימים. ישראל היתה בשיא תפארתה והגאווה הלאומית המריאה לשחקים. תיירים וישראלים הציפו את רחוב אלנבי בחיפוש אחר מזכרות מהמדינה הקטנה שזכתה לניצחון כל כך מפואר. כדי לעמוד בעומס הוכנסו שני הבנים מרק ואלברט לעבוד בחנות – ונשארו.

מאז ישראל שינתה את פניה. החלק הדרומי של רחוב אלנבי איבד מיוקרתו וגם מזכרת מישראל היא לא מציאה כל כך גדולה, בייחוד שניתן לקנות חיקויים סינים בזול בשוק הכרמל הסמוך.  "אני אוהב את החנות וכבר לא נמצא פה כדי להרוויח. מה שיש טוב לי, העיקר שיש לי סיבה לקום בבוקר", אומר מרק שעדיין מתרגש לקראת כל לקוח פוטנציאלי.

—————————————————————————————————————————————————————-

נגרייה – רבי פנחס 14, שוק הפשפשים יפו

שנת הקמה: 1964, בעלים: יוסי גטניו

בזמן שיוסי פתח את הנגרייה בשוק הפשפשים היו סביבו בעיקר בעלי מלאכות זעירות. נגרים, נפחים ומסגרים. אחרי זה הגיעו סוחרי העתיקות והחפצים הישנים ועכשיו שהמקום הפך לטרנדי מגיעים כל הברים, בתי הקפה והמסעדות שמציעים הרבה כסף עבור השכירות ומשתלטים על החנויות. גם לו הציעו למכור את המקום אבל בינתיים הוא מסרב. "מה אני אעשה עם הכסף? אני איש עבודה. כל החיים עבדתי ואני לא צריך את הכסף שלהם", הוא אומר. היום כבר כמעט שאין לו עבודה אבל הוא ממשיך עם מה שיש. עבודות קטנות עם עצים, אותם הוא אוהב יותר מהכל. "עץ זה דבר חי, נושם ואפשר לעשות איתו הכל. עץ זה כמו החיים – כל פעם משהו אחר", הוא אומר.

—————————————————————————————————————————————————————-

סלון עדינה, דיזנגוף 33, נתניה

שנת הקמה: 1960

בעלים: גודל קלינובסקי (בן למעלה מ-80)

גודל ואישתו עלו לישראל ב 1948 אחרי שנתיים במחנות בקפריסין. ב 1960 הם החליטו להקים את העסק ומכרו בו בהתחלה לבנים והלבשה תחתונה. אבל אז החלו התיירים להציף את נתניה ואת החופים המפורסמים שלה ובני הזוג זיהו את הדרישה לבגדי ים ושינו כיוון. גוטקס היה שיא האופנה ונשות העיר והתיירות מצאו בחנות הקטנה את הקולקציות החדשות ביותר איתן יכלו להסתובב בגאווה בחוף ארבע עונות וסירונית. השנים חלפו, הלקוחות הזדקנו והתיירים שמגיעים לעיר מוצאים את בגדי הים שלהם במקומות אחרים. אבל גודל עדיין שם, עכשיו כבר לבד, מחכה לקיץ ומקווה למכור קצת ממלאי בגדי הים של גוטקס שבחנות כי אלו בעיניו בגדי הים היפים ביותר בעולם.

————————————————————————————————————————————

מסעדת טסלר | צומת כרכור
שנת הקמה: 1960
בעלים: יעקב טסלר (בן 57)

 51 שנים יושבת לה מסעדת טסלר על הכביש הישן שמוביל לצפון ועובר דרך פרדס חנה וכרכור. במשך שנים אנשים נהגו לעצור בדרך, להתרענן עם איזה בירה קרה, צלחת של אוכל ביתי ופירות מבושלים לקינוח. אבל סיפורה של המסעדה הוא גם סיפורה של הקידמה ושל קצב החיים המהיר. ממש כמו בסרט "מכוניות" שמספר על עיירות שנשכחו בגלל סלילת הכביש המהיר מלוס אנג'לס לשיקאגו כך גם מסעדת טסלר ירדה בבת אחת מהמפה עם סלילת כביש 6 שמוביל את הנהגים במהירות מהמרכז צפונה. בנוסף נבנה במקום מחלף שמצריך סיבוב לא קטן כדי להגיע אל המסעדה וגם הרכבים שכבר עוברים על הכביש הישן כבר כמעט ולא עוצרים. הם  חולפים במהירות בלי לדעת על הפנינה שמסתתרת לה בתוך המבנה הישן – עולם שלם שנותר כפי שהיה לפני 40 – 50 שנה.
את המסעדה הקימו שמואל ושרה ז"ל והיום ממשיכים ילדיהם יעקב ואיילה לבשל לפי המתכונים שהביאה אימם מרומניה. אבל החודשים הבאים הם כנראה האחרונים. האחים הנותרים בארה"ב רוצים לממש את הנכס ומאחר והלקוחות הולכים ומתמעטים צפויה המסעדה ששרדה כל כך הרבה שנים לסגור את הדלתות לתמיד.

—————————————————————————————————————————————————-

חייט | נחלת בנימין 29 (קומה שנייה)
שנת הקמה: סוף שנות ה-60 (לא זוכר שנה מדוייקת)
בעלים: אליהו חודר (בן 75)

כדי להגיע לאליהו צריך להתאמץ. מיד אחרי שמסתיים מדרחוב נחלת בנימין יש בניין ישן שהמסעדות והברים שבחזיתו מתחלפים מדי כמה שנים. שלט קטן בכתב יד בחזית מפנה לחצר ולמדרגות שמובילות לקומה שנייה שנראית במבט ראשון נטושה. אבל מי שמתאמץ ובכל זאת מטפס מגלה שם בחדר קטן שלא השתנה כבר יותר מ 40 שנה את אליהו ליד מכונת התפירה הוותיקה שהוא מסרב להחליף. גוזר ותופר ביד אומן כמו שרק פעם ידעו לעשות. "היום החליפות זה הכל הדבקה של בד על בד, עבודה גרועה. אני תופר את הג'קטים בעבודת יד עם תפרים נסתרים כמו שצריך לעשות. פעם הייתי עובד על 10 בלילה כל יום כדי לעמוד בקצב",  הוא אומר ומבין שהימים האלה כבר לא יחזרו. העולם השתנה והיום אף אחד כמעט לא צריך חליפה תפורה ביד ואליהו עושה בעיקר תיקונים שגם בהם הוא משקיע – כאילו היו הדבר החשוב ביותר בעולם.

——————————————————————————————————————————————–

ברטה חנות הלבשה | עוזיאל 70 רמת גן
שנת הקמה: 1963
בעלים: ברטה עבודי בת 85

לברטה לא נשאר עוד הרבה זמן בחנות שהקימה יחד עם בעלה ראובן לפני 50 שנה. הוא נפטר לפני 15 שנה ומאז היא לבד בחנות – ממשיכה בכל הכוח ולא מפסיקה לחייך ולצחוק למרות שבקרוב הולכים להקים במקום רב קומות. את החנות אומנם יהרסו אבל היא לא מתכוונת להפסיק לעבוד. "אני אוהבת לעבוד וכשיהרסו פה אני אשכור לי מקום ליד ואמשיך. אני לא יכולה לשבת בבית".
ההתחלה היתה צנועה. הרחוב היה קטן ומשובץ בבתים פרטיים, וברטה וראובן היו בין הראשונים, בחולות. בני הזוג שכרו מקום קטן צמוד למכולת, קנו מכונת תפירה והחלו לתפור, לתקן בגדים ולמכור. תוך כמה שנים כולם הכירו אותם וועבודה אף פעם לא היתה חסרה. את השידות והרהיטים הם לא החליפו "כי הבגדים לא אוהבים ריח של צבע חדש". וכך עומדים להם מדפי העץ הישנים שהתרוקנו בינתיים מסחורה ומזכירים שפעם היה כאן עסק משגשג. לידה בצריף עץ היה סנדלר אבל הוא כבר מזמן איננו וגם המכולת הצמודה כבר סגורה עשרות שנים. והיא עדיין שם. כששואלים אותה אם יש מספיק עבודה היא אומרת "תודה לאל – מעל הראש. אני לא צריכה יותר".

—————————————————————————————————————–

מספרה חיים | יונה הנביא 42 תל אביב
שנת הקמה: 1969
בעלים: חיים סנדרוסי, בן 80

״אני הייתי הספר של טריפונס״, הוא אומר בגאווה ומצביע על התמונה בשחור לבן שבה רואים אותו מסדר לזמר הקפריסאי האגדי את הבלורית. חיים סנדרוסי, כבר בן 80 אבל הוא עדיין עובד במספרה הקטנה ברחוב יונה הנביא בתל אביב שנשארה בדיוק כמו שפתח אותה ב-1969. חלק מהתפאורה נמצאת שם עוד לפניו – כמו אריחי הרצפה המצויירים מ-1936 – השנה בה נבנה הבניין שבחזיתו הוא עובד. כשמדברים עם חיים על הימים ההם הוא בעיקר נזכר בתור הזהב של המוזיקה היוונית – בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 כשאריס סאן וטריפונס שיגעו את צעירי העיר והרקידו אותם במועדונים ״קפה אתונה״ ו״אריאנה״. חיים, שעלה לארץ ב-1962 ממרוקו, עבד קצת במספרות בעיר ואז מצא חנות שהתפנתה בסמוך לרחוב אלנבי והחליט לעשות את הצעד ולפתוח מקום משלו. ואז הגיע טריפונס. ״הוא הסתפר אצלי 20 שנה ואני המצאתי לו את התספורת שאיתה הוא הסתובב״, הוא אומר. 
אחרי טריפונס הגיעו עוד זמרים ושחקנים וחיים העסיק 3 ספרים שכירים כדי לעמוד בעומס אבל הימים ההם חלפו ועכשיו הוא לבד, מנסה לכסות את ההוצאות. ״עכשיו אין כבר עבודה אבל האמת שגם לי כבר אין כוח וזה מספיק לי. אני חי ממה שיש. לא אכפת לי לא להרוויח העיקר לכסות את ההוצאות כדי שאוכל להמשיך ולבוא״.

---

מכולת | רחוב ירושלים 81, בת ים
שנת הקמה: 1969
בעלים: חיים בכר (בן 70)

מיד איך שהשתחרר מהצבא, חיים ידע שהוא רוצה מכולת. הוא ידע גם למה. לאבא שלו היתה מכולת בצריף ישן וחיים ידע את העבודה. כשבת ים החלה להתפתח העיריה החליטה לפנות אותם ונתנה להם חדר לא גדול בקומת הקרקע של בניין חדש בלב העיר והם הסכימו. חיים נכנס לעסק יחד עם אימא שלו ולמרות שלהיות בעל מכולת זו עבודה קשה מאוד – הוא נזכר בגעגועים בימים ההם. ״עבדנו עד 9 בלילה כל יום כי הלקוחות לא הפסיקו להגיע״, הוא אומר ומתיישב על הכסא עם הריפוד שידע ימים טובים יותר וממתין לאיזה לקוח מזדמן שיקנה קופסת סיגריות. היום כולם הולכים לסופר ונזכרים בו רק כשחסר להם משהו קטן – ומזה קצת קשה להתפרנס. אבל גם אם תציעו לו שכר שמן הוא לא עוזב: ״אני אוהב את העבודה הזו. זה החיים שלי״.

---

כהן שטיחים | המלך ג׳ורג׳ 84 תל אביב
שנת הקמה: 1962
בעלים: בנימין כהן (בן 85)

בנימין כהן פתח ב 1962 חנות הלבשה אחרי שעבד חמש שנים כשכיר בחנות טקסטיל. אבל חבר קרוב, חיים איתני, הבעלים של שטיחי כרמל באותה תקופה, שכמו משפחתו של בנימין גם הוא הגיע מאפגניסטן, שמע מאביו של בנימין שהוא פתח חנות והחליט בשבילו שהוא צריך למכור משהו אחר. בבוקר הופיע שליח עם שטיחים והוריד אותם בפתח החנות. באותו יום מכר בנימין את השטיח הראשון שלו והתאהב. ומאז החנות שם, ברחוב קינג ג׳ורג׳ הסואן במרכז תל אביב. מסביב כבר התחלפו החנויות עשרות פעמים, בית קפה מחליף בית קפה, עיצוב שיער מחליף מספרה אבל הוא שם.
את הדחיפה לפתוח עסק עצמאי נתן לו בכלל הבוס של חנות הטקסטיל שעבד בה, שסירב להעלות לו את השכר מ-400 לירות. והוא כבר היה נשוי ועם ילד והיה צריך יותר. אז הוא עזב.
כמו בכל תחום גם בעולם השטיחים האיכות הולכת ויורדת. אם פעם היה הכל עבודות יד ועשוי מצמר – היום הרוב זה שטיחים סינתטיים. גם החנות עצמה עברה שינוי והיום מוכרים פחות שטיחים ומתמקדים בעיקר בתיקונים – אותם עושה הבן ארז שהתחיל לעבוד עם אביו כבר לפני 30 שנה והפך עם השנים לאחד המומחים והמובילים בענף.