הספר של טריפונס

 

201620160204מספרה חיים יונה הנביא-11

מספרה חיים | יונה הנביא 42 תל אביב
שנת הקמה: 1969
בעלים: חיים סנדרוסי, בן 80

״אני הייתי הספר של טריפונס״, הוא אומר בגאווה ומצביע על התמונה בשחור לבן שבה רואים אותו מסדר לזמר הקפריסאי האגדי את הבלורית. חיים סנדרוסי, כבר בן 80 אבל הוא עדיין עובד במספרה הקטנה ברחוב יונה הנביא בתל אביב שנשארה בדיוק כמו שפתח אותה ב 1969. חלק מהתפאורה נמצאת שם עוד לפניו – כמו אריחי הרצפה המצויירים מ 1936 – השנה בה נבנה הבניין שבחזיתו הוא עובד. כשמדברים עם חיים על הימים ההם הוא בעיקר נזכר בתור הזהב של המוזיקה היוונית – בסוף שנות ה 60 ותחילת שנות ה70 כשאריס סאן וטריפונס שיגעו את צעירי העיר והרקידו אותם במועדונים ״קפה אתונה״ ו״אריאנה״.  חיים, שעלה לארץ ב 1962 ממרוקו עבד קצת במספרות בעיר ואז מצא את המקום בסמוך לרחוב אלנבי והחליט לעשות את הצעד ולפתוח מקום משלו. ואז הגיע אליו טריפונס. ״הוא הסתפר אצלי 20 שנה ואני המצאתי לו את התספורת שאיתה הוא הסתובב״, הוא אומר.201620160204מספרה חיים יונה הנביא-15

אחרי טריפונס הגיעו זמרים ושחקנים וחיים העסיק 3 ספרים שכירים כדי לעמוד בעומס אבל הימים ההם חלפו ועכשיו הוא לבד, מנסה לכסות את ההוצאות. ״עכשיו אין כבר עבודה אבל האמת שגם לי כבר אין כוח וזה מספיק לי. אני חי ממה שיש. לא אכפת לי לא להרוויח העיקר לכסות את ההוצאות כדי שאוכל להמשיך ולבוא״.

סמי וסוסו ברומנית

סמי וסוסו | שוק עירוני, באר שבע
שנת הקמה: 1970
בעלים: מרסל לרר (בן 75)

את המסעדה פתח מרסל קצת אחרי שהחלו שידורי הטלוויזיה בישראל. הוא כל כך אהב את התוכנית "סמי וסוסו", סדרת טלוויזיה לילדים בשפה הערבית ששודרה בין השנים 1968-1971 בערוץ הישראלי היחיד באותן שנים, שהחליט לקרוא כך למסעדה הרומנית שלו. אז הוא היה בין היחידים בשוק והציע בעיקר בשר רומני על הגריל, סטייקים וקבבים שלמד להכין בבית וגם בירה גולדסטאר מחבית – הראשונה בבאר שבע. במשך השנים העיר גדלה, הלקוחות התחלפו והצעירים שנכנסו דרשו כתוספת לבשר גם כל מיני סוגי סלטים שהגישו במקומות אחרים. "רצו סלט כזה וסלט אחר – אז לא היתה לי ברירה והוספתי סלטים למרות שזה סתם בלאגן. צלחות על גבי צלחות, הרבה עבודה ואנשים מתמלאים בסתם דברים במקום לאכול רק את הדבר האמיתי – הבשר", הוא אומר בחיוך.
מרסל אוהב את הפינה הקטנה שלו ליד הגריל במסעדה שכמעט ולא השתנתה בארבעים השנים האחרונות. מה שהשתנה זה רק הכסף. "פעם מנת קבב היתה עולה כמה לירות והיום זה בשקלים. חוץ מזה – הכל אותו דבר".

געגועים לשכונת התקווה של פעם

בדים, מגבות ומצעים | האצ"ל 40, שכונת התקווה, תל אביב
שנת הקמה: 1955
בעלים: אברהם חקק, בן 81

כבר 56 שנים שאברהם מגיע בכל בוקר לחנות הבדים שלו במרכז שכונת התקווה. למרות שבשנים האחרונות בתו אביבה מנהלת את העסק הוא לא מוותר על הפינה הקטנה שלו בחנות הצפופה. את העבודה למד מאביו בעיראק – שם היתה להם חנות בדים גדולה וכשעלה לארץ המשיך לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב – מסחר בבדים. במשך השנים צפה אברהם בשכונת התקווה משתנה והוא בעיקר מתגעגע לתקופה שהרחובות היו מלאים בעיראקים. "היינו יושבים יחד על כיסאות קטנים בחוץ – מדברים, צוחקים ומעבירים את הזמן בכיף", הוא מספר. למרות שהאוכלוסיה התחלפה מזמן אברהם אוהב את השכונה וגם אם הוא מודה שיש יותר פשיעה מפעם הוא עדיין מגן עליה כמו ילד מאוהב ואומר: "פושעים יש בכל מקום".

נעליים ממחנה יהודה

נעלי ציון

מחנה יהודה 26, ירושלים
שנת הקמה: 1940
בעלים: ציון חנוכה בן 76

זו היתה התקופה שהבריטים שלטו בארץ. הסרג'נטים הסתובבו בשוק מחנה יהודה המוזנח בניסיון להשליט סדר. בדרך הם עצרו גם בחנות הנעליים הקטנה שפתח יהודה חנוכה בקצה השוק ומדדו את הדוגמאות שיוצרו בחדר האחורי. ציון, אז עוד ילד קטן, גדל בחנות שבתקופותיה הטובות פירנסה את המשפחה ועוד כמה פועלים. היום ציון לבד, מוכר בעיקר נעלי בית אבל מסרב לסגור או להשתנות. "אני שמורת  טבע, לא השתנה כאן שום דבר מאז שאבא פתח. אני מכיר כל סדק בעץ ומתי הוא נוצר. זה החיים שלי, זו העבודה שלי וכאן אני נשאר", הוא אומר.