איך מגיעות המטקות לחופים?

מטקות פלורנטין

טינג דונג | הרבי מברכך 10 תל אביב
שנת הקמה: מתישהו בשנות ה-70
בעלים: משה דגן (בן 87 ), פנחס דגן (בן 85), חיים דגן (בן 55), רועי דגן (בן 29)

אם שאלתם את עצמכם איך מגיעות המטקות לחופים? מי מייצר את מחבטי העץ שמלווים את הזיכרון הקולקטיבי שלנו – התשובה מסתתרת בסדנא קטנה בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב. בין כמה שולחנות ישנים, מוטות עץ ודיקטים, יושבים שני אחים, עוורים כמעט לגמרי בני למעלה מ-85 ולצלילי רדיו ישן מדביקים פיסת עץ אחת לשנייה. מדי יום הם מתייצבים לעבודה בלי הנחות והם גאים בתוצאה – המטקה הטובה מכולן: טינג דונג.
הכל התחיל לפני יותר מ 40 שנה. משה, האח הגדול למד נגרות בבולגריה וכשעלה לארץ עבד בכל מיני עבודות עד שהתמקם בקאנטרי קלאב בצומת גלילות והיה אחראי על התיקונים והתחזוקה. כמו כל הסיפורים הטובים גם ייצור המטקות התחיל במקרה. ״יום אחד בא עופר הבן של השכנים עם מטקה מפוצצת וביקש שאני אתקן לו את זה. אז עזרתי לו. ראיתי שזה נחמד והתחלתי לעשות מטקות, בהתחלה זוג אחד ואח״כ עוד אחד. היית יורד לחוף אחרי העבודה משחק קצת עם המטקות ומוכר את מה שהספקתי להכין ואנשים רצו עוד. בהתחלה הייתי הולך לחפש ברחובות דיקטים כדי להכין את המטקות ואז כשראיתי שאנשים קונים התחלתי גם לקנות דיקטים״, מספר משה.
בתחילת שנות ה 90 הקאנטרי בו עבד נסגר והוא קנה את כל המכונות, מצא סדנא קטנה בפלורנטין והחל לייצר את המטקות המפורסמות שלו ולמכור לחנויות. לפני 17 שנה אחיו הצעיר פיני יצא לפנסיה ומשה הציע לו שבמקום לשבת בבית בלי לעשות כלום – שיבוא לעזור לו עם המטקות – ופיני הסכים. מאז הם שם יחד עם חיים, הבן של משה שפרש מהצבא והצטרף. היום הוא מנהל את העסק וגם הדור השלישי, רועי, כבר שם והוא אחראי על הצביעה.
וכמו ייצור המטקות גם השם טינק דונג הוא מקרי לחלוטין. לפני שמשה התחיל לייצר את המטקות שלו היתה כאן חברה שנקראה טינק טונק אבל במהלך השנים היא פשטה את הרגל. וכשמשה גדל והייצור הפך רציני הוא הבין שהוא צריך שם לעסק ורצה לקרוא למטקות ״דינג דונג״ אבל מה לעשות שהפקיד רשם בטעות טינק דונג וככה זה גם נשאר.
למרות המגבלה הגופנית משה (בתמונה מימין) ופיני מגיעים כל בוקר ב 6 – ומחלקים בינהם את העבודה. כשמשה מדביק את הפלטות, פיני מניח אותם לייבוש במתקן המיוחד. וכשפיני יושב להדביק – משה קם ומשלים אותו.
ב 10 וחצי בדיוק הם עוזבים הכל ופותחים שולחן קטן עם גבינות, ירקות וקפה – רבים קצת על פוליטיקה וחוזרים רעננים להמשיך את יום העבודה.

 

לפחות הפנקסים נשארו להם

20151015המורדים דפוס מולכו פלורנטין-4

דפוס מולכו | החלוצים 40, תל אביב
שנת הקמה: 1950
בעלים (מימין לשמאל): שמואל ונטורה (76), נחמן דמב (75)

באחת הסמטאות של פלורנטין מסתתר לו בית הדפוס הקטן של שני הגיסים שמואל ונטורה ונחמן דמב. פעם היה מוצף בעבודה אבל עם השנים העבודה הלכה והתמעטה. ״את בית הדפוס הקים אבא של אישתי יעקב מולכו. התחתנתי עם הבת שלו וגיסי התחתן עם הבת השנייה והוא הציע שבמקום לעבוד אצל אחרים נבוא לעבוד איתו. זה היה ב 1967, היתה אז הרבה מאוד עבודה והוא היה צריך עזרה, אז הצטרפנו. מאז אנחנו פה״, אומר דמב.
פנקסים, חוברות, הזמנות חתונה, כרטיסי ביקור, כרזות, פרסומות, מעטפות – הכל עשו בבית הדפוס אבל העולם התקדם ולאט לאט החליפו המכונות הדיגטליות את מכונות הדפוס הישנות. בהתחלה הפסיקו להזמין מהם פרסומות, אח״כ כרזות. לא הרבה אחרי גם את החוברות עברו לעשות במקום אחר והזמנות החתונה גם הן הפכו מעוצבות והלקוחות נעלמו. עם הופעת הסלולרים החכמים גם כרטיסי ביקור הפסיקו להזמין ואפילו את המעטפות לקחו להם כשבדואר החלו למכור מעטפות עם הבול כבר עליהן. ״אנחנו לא יכולים להתחרות ואני מבין את זה. אלו החיים. אנחנו עולם הולך ונעלם. אנשים נכנסים לאינטרנט, מדפיסים לעצמם והכל זול ומהיר. נשאר לנו רק פנקסי החשבוניות, קבלות ותעודות משלוח ועל זה אנחנו חיים. לא מרוויחים הרבה אבל לפחות יש קצת עבודה. קמים בבוקר ויש לאן לבוא. גם זה משהו״.

סוד המרציפן מפלורנטין

קונדיטוריה אלברט | מטלון 36 תל אביב
שנת הקמה: 1935 (במיקום הנוכחי מ-1961)
בעלים: יהודה יעקב (בן 78)

את סודות הכנת המרציפן למד אלברט ביוון – שם היתה לו קונדיטוריה משגשגת. כשהגיע לתל אביב בראשית ימיה, פתח אלברט את הקונדיטוריה שעד היום משמשת מקום עליה לרגל לכל חובבי המאפים המיוחדים והביתיים.

את המתכונים ל"שלושת הגדולים" – המרציפן המענג, עוגיות השקדים המדהימות והנשיקות שפריכות מבחוץ ורכות מבפנים – העביר אלברט לבנו יעקב, שבחמישים השנים האחרונות ממשיך את המסורת בבית המאפה שלא השתנה במאום. לא חסרים אנשים ששואלים את יעקב למה הוא לא מחדש ומשפץ אבל הוא מעדיף דווקא את אלה שנכנסים, נשאבים אל העבר ומתחננים שלא יגע בכלום. "ובכל מקרה – לא נשאר לי עוד הרבה זמן עד שאפרוש ואין לי טעם להשקיע", הוא אומר.

סופה של חנות הפיצוחים הוותיקה

פיצוחי ג'רסי | ידידיה פרנקל 32, תל אביב
שנת הקמה: 1942
בעלים: מימין – יעקב (בן 80) ודוד (בן 72)

בוטנים  וגרעיני חמניה – זה מה שהולך בפיצוחיה של האחים ג'רסי בפלורנטין. דוד ויעקב גדלו בשכונה ומאז שהם ילדים הם עובדים בחנות שהקים אביהם. כל הזמן ביחד, מתואמים בהבנה עיוורת ודואגים להרים אחד את השני כשהחיים מציבים את האתגרים שלהם. ועכשיו, 69 שנים אחרי שנוסדה החנות, וכשהם מזמן עברו את גיל 70, הם ניצבים בפני האתגר הגדול ביותר. הצעירים שממלאים את השכונה מסתפקים בקניה של סיגריה בודדת מדי פעם ואולי עוד 50 גרם פיצוחים – ומצד שני כרישי הנדל"ן זוממים על הנכס ומציעים סכום נאה אם יעזבו.  והם בתווך מתקשים להתפרנס אבל גם מתקשים לוותר על מפעל חייהם.  אבל ההחלטה כנראה נפלה ובמקום החנות הקטנה שריח הפיצוחים שהם קולים בה באמנות נישא למרחוק – תקום בעתיד עוד מסעדה מעוצבת או בר שימכור בירות במחיר מופקע.