שלושת הלורדים

אופנת לורד דרך יפו

אופנת לורד | דרך יפו 34 תל אביב
שנת הקמה: 1956 (במיקום הנוכחי מ 1965)
בעלים: האחים (מימין) ויקטור (81), ויקטוריה (83) והרצל (64) דניאל

58 שנים שבאופנת לורד מתמחים ועושים רק דבר אחד: חולצות גברים. אין מכנסיים, אין אפודות או מעילים ואין הלבשה תחתונה. רק חולצות מכופתרות מכל הסוגים, הצבעים והגזרות. במיקום אסטרטגי על דרך יפו בתל אביב נמצאת החנות שמזכירה בתי כלבו ישנים ממקומות רחוקים. כשנכנסים אפשר לבחור לגשת לויקטוריה, ויקטור או הרצל – שלושת האחים הנאמנים שנותרו מהאימפריה של משפחת דניאל. 6 אחים היו בעסק לפני שהם התפצלו.
זה התחיל במפעל ברחוב הרצל שהעסיק כ 50 עובדים וייצר חולצות גברים ששמען יצא למרחוק. לפני 12 שנים נסגר המפעל והיום הכל מיובא מאיטליה וטורקיה. על סין הם לא מוכנים לשמוע ועדיין המחירים באופנת לורד מפתיעים. ״אנחנו הרבה יותר זולים אבל רק מי שמכיר אותנו יודע. עם השנים זה נהיה קשה אבל אנחנו שורדים וכל עוד אנחנו לא מפסידים – נמשיך״, אומר הרצל.
את חלון הראווה הייחודי של החנות הוא מעצב בעצמו – עשרות חולצות מקופלות תלויות בזוויות שונות זו לצד זו ויוצרות עושר מהפנט. זה אולי לא לפי כללי העיצוב המודרני אבל הרצל אוהב את זה ככה, וככה זה גם יישאר.

בחנות אצל ברטה

ברטה רמת גן

ברטה חנות הלבשה | עוזיאל 70 רמת גן
שנת הקמה: 1963
בעלים: ברטה עבודי בת 85

לברטה לא נשאר עוד הרבה זמן בחנות שהקימה יחד עם בעלה ראובן לפני 50 שנה. הוא נפטר לפני 15 שנה ומאז היא לבד בחנות – ממשיכה בכל הכוח ולא מפסיקה לחייך ולצחוק למרות שבקרוב הולכים להקים במקום רב קומות. את החנות אומנם יהרסו אבל היא לא מתכוונת להפסיק לעבוד. "אני אוהבת לעבוד וכשיהרסו פה אני אשכור לי מקום ליד ואמשיך. אני לא יכולה לשבת בבית".
ההתחלה היתה צנועה. הרחוב היה קטן ומשובץ בבתים פרטיים, וברטה וראובן היו בין הראשונים, בחולות. בני הזוג שכרו מקום קטן צמוד למכולת, קנו מכונת תפירה והחלו לתפור, לתקן בגדים ולמכור. תוך כמה שנים כולם הכירו אותם וועבודה אף פעם לא היתה חסרה. את השידות והרהיטים הם לא החליפו "כי הבגדים לא אוהבים ריח של צבע חדש". וכך עומדים להם מדפי העץ הישנים שהתרוקנו בינתיים מסחורה ומזכירים שפעם היה כאן עסק משגשג. לידה בצריף עץ היה סנדלר אבל הוא כבר מזמן איננו וגם המכולת הצמודה כבר סגורה עשרות שנים. והיא עדיין שם. כששואלים אותה אם יש מספיק עבודה היא אומרת "תודה לאל – מעל הראש. אני לא צריכה יותר".

שאנז אליזה פינת נחלת בנימין


ofnat paris

אופנת פריז | נחלת בנימין 46 תל אביב
שנת הקמה: 1972
בעלים: אלי ביתן

אוליבר – זו ההצגה האחרונה שאלי ביתן תפר לה את התלבושות כשעלתה בבית ליסין בסוף שנת 2008. במשך שנים היו מגיעים אליו מהאופרה הישראלית, תיאטרון הבימה והקאמרי והוא היה תופר להם את הבגדים להצגות שרצו אחר כך על הבמות בכל הארץ. זו בסך הכל חנות קטנה שנפתחת לעוד חדרון ושם היה מתרחש הקסם של גלילי בד שהיו הופכים תחת ידיו לחליפות ובגדים, כמו שלמד לעשות בפריז. בלקוח אחד הוא מתגאה במיוחד – המליארדר האמריקני שלדון אדלסון שהיה מגיע אליו כשהיה צריך ג'קט או חליפה חדשה ואפילו הציע לו לבוא איתו לארה"ב ולעזור לו לפתוח שם מקום משלו. אבל אלי בן אדם צנוע ואחרי התלבטות עם אישתו סוניה ז"ל העדיפו השניים את החנות הקטנה בנחלת בנימין עם מדפי העץ הישנים, והרצפה המצויירת. "מה יש לי לחפש בארה"ב? אני אוהב את המקום שלי", הוא אומר כשהוא נזכר. 

לפני שלוש שנים, 37 שנים אחרי שפתח את החנות, אלי חלה והפסיק לתפור. הוא עדיין מגיע לכמה שעות מדי יום, מוכר מדי פעם איזה חולצה או חגורה ללקוח מזדמן ומתגעגע לימים שאופנת פריז היתה אחת מחנויות האופנה המובילות של תל אביב.

ofnat paris-2

חייט של פעם

chayat elyahu

חייט | נחלת בנימין 29 (קומה שנייה) תל אביב
שנת הקמה: סוף שנות ה-60 (לא זוכר שנה מדוייקת)
בעלים: אליהו חודר (בן 75)

כדי להגיע לאליהו צריך להתאמץ. מיד אחרי שמסתיים מדרחוב נחלת בנימין יש בניין ישן שהמסעדות והברים שבחזיתו מתחלפים מדי כמה שנים. שלט קטן בכתב יד בחזית מפנה לחצר ולמדרגות שמובילות לקומה שנייה שנראית במבט ראשון נטושה. אבל מי שמתאמץ ובכל זאת מטפס מגלה שם בחדר קטן שלא השתנה כבר יותר מ 40 שנה את אליהו ליד מכונת התפירה הוותיקה שהוא מסרב להחליף. גוזר ותופר ביד אומן כמו שרק פעם ידעו לעשות. "היום החליפות זה הכל הדבקה של בד על בד, עבודה גרועה. אני תופר את הג'קטים בעבודת יד עם תפרים נסתרים כמו שצריך לעשות. פעם הייתי עובד על 10 בלילה כל יום כדי לעמוד בקצב",  הוא אומר ומבין שהימים האלה כבר לא יחזרו. העולם השתנה והיום אף אחד כמעט לא צריך חליפה תפורה ביד ואליהו עושה בעיקר תיקונים שגם בהם הוא משקיע – כאילו היו הדבר החשוב ביותר בעולם.

מקצוע הולך ונעלם

סמי מודל, טשרניחובסקי 5 תל אביב

שנת הקמה: 1985

בעלים: סמי אסולין (בן 78)

 כשההורים של סמי הוציאו אותו מבית הספר במרקש שבמרוקו בגיל 13 הוא לא הבין למה. סמי היה תלמיד מצטיין אבל גם נסיונות השכנוע של המורים ומנהל בית הספר לא עזרו. המשפחה החליטה שהוא יהיה חייט כמו הדוד וכך היה. היום, בדיעבד, הוא מודה להם על כך שיש לו מקצוע והוא ממשיך בגילו לעבוד ולהתפרנס בכבוד. סמי מומחה לחייטות גברים ולמד בפאריז את אומנות הגזירה ואיך להתקין צווארון לדוגמה. לחנות ברחוב טשרניחובסקי הוא הגיע רק עד שיגמרו לשפץ את החנות המקורית שרצה – אבל לחיים יש דרכים משלהם והזמני הפך לקבוע.

מה שמצער אותו בעיקר זה שהמקצוע שהוא אוהב הולך ונעלם. "אף אחד כבר לא מלמד חייטות וכמעט ואי אפשר למצוא מישהו שיודע את העבודה" הוא אומר. אבל סמי לא מוותר כל כך בקלות ומצא דרך להעביר את הידע והניסיון. מדי פעם נכנסים לחנות סטודנטים משנקר והוא בסבלנות ועם ברק בעיניים מלמד אותם קצת ממה שהוא יודע. "זה ממלא אותי אושר. זה בדם שלי", הוא אומר.