המאבק לנעליים

המאבק לנעליים - חיפה

ונוס נעליים | החלוץ 50, חיפה
שנת הקמה: אמצע שנות ה 50
בעלים: משה קרויטורו (בן 85)

המוטו של משה קרויטורו הוא ״עושים את מה שצריך לעשות״. זה נכון לתקופת חברותו בארגון האצ״ל של מנחם בגין – שם עשה כל מה שנדרש ממנו כדי להביא להקמת המדינה וזה נכון גם למצבה של חנות הנעליים הוותיקה שלו שלקוחות כמעט ולא נכנסים אליה והוא עושה מה שהוא יכול כדי להתפרנס. משה הקים את העסק באחד מהרחובות המרכזיים של חיפה בלב שכונת הדר. העסקים שסביבו הלכו ונעלמו אבל הוא הצליח לשרוד. ״פעם הכל היה שונה. היה לי בית חרושת שבו ייצרתי נעליים. היו לי 8 פועלים שעבדו סביב השעון כדי לספק את הדרישה והייתי מוכר בסיטונאות״, הוא מספר בשקט. אבל היום הוא כבר מבוגר ומגיע לבדו אל החנות שנותרה בדיוק כמו בימים שנפתחה. ספסל העץ עם המשענת האדומה עליו ישבו ומדדו נעליים תושבי חיפה לאורך עשרות שנים עדיין שם, במרכז החנות, ועל מדפי העץ הוותיקים מונחות קופסאות רבות של נעליים שאם תחפשו בינהן אולי תמצאו גם זוגות בודדים שנותרו מאז – סוף שנות החמישים.
״אני לא צריך הרבה״, הוא עונה כשאני שואל איך אפשר להחזיק מעמד ככה ומגלה לי שהוא לא מוכן לוותר וכל עוד יהיה לו כוח – יגיע אל החנות שהיתה והיא עדיין, גם היום, כל עולמו.

שומר הסף האחרון

מרכז הצמר | דרך יפו 107, חיפה
שנת הקמה משוערת: 1955
בעלים: אברהם ליכטהויז, בן 84

מה לאיש אצ"ל שישב בכלא הבריטי כשהיה בן 18 ולצמר? אם תשאלו את אברהם הוא ישמח להסביר שלחיים דרכים מוזרות שלא תמיד אפשר לצפות. את חנות הצמר הענקית, ששוכנת במרתף של מבנה עתיק שבסיסו הוא מימי הטורקים, הקימה בכלל אימו, זהבה הרטמן. כשלא יכלה עוד לעבוד עזב אברהם את מקצועו כמהנדס והגיע לעזור. ומאז – כבר יותר מ 30 שנה הוא שם. אבל ימי התהילה של הצמר והסריגה כבר עברו ואברהם בעיקר שומר על פיסת הנדל"ן היקרה מפני אלה שמנסים לפנות אותו כדי לבנות במקום בית מלון מפואר. "אני מחסל את הסחורה. הספיק לי, אבל אם הייתי עוזב כבר מזמן היו הורסים פה את המקום ובונים. אבל מה אני כבר יכול לעשות. לא אוכל להמשיך לעבוד עד גיל 100", הוא אומר בהשלמה".