אריחים מצויירים בעבודת יד

מרצפות גלוסקא-2

מרצפות גלוסקא | הרצל 130 תל אביב
שנת הקמה: 1922
מקים ומייסד: יעקב גלוסקא
דור שני: אבנר גלוסקא, בן 78
דור שלישי: עדי גלוסקא

הדרישה למרצפות המצויירות שמילאו את בתי תל אביב בתחילת המאה הקודמת עולה מדי שנה. אבל מאיפה הן הגיעו ואיפה משיגים אותן בכלל? בקצה רחוב הרצל קיים עד היום, כבר 94 שנים המפעל הקטן של משפחת גלוסקא שמייצר את המרצפות שאין אחת שדומה לשניה מאחר והן נעשות בעבודת יד, מרצפת אחרי מרצפת. את הטכניקה – שבלונה לתוכה מוזגים את הצבעים באופן ידני, הביאו איתם בסוף המאה ה 18 הטמפלרים שהקימו מפעל קטן באזור מתחם התחנה של היום. בעקבותם צצו עוד כמה מפעלים לייצור אריחי הצמנט בהם המפעל של האחים שלוש בנווה צדק שבין עובדיו הראשונים היה גם יעקב גלוסקא. אחרי שנתיים נמאס לו והוא החליט לעזוב ולהקים עסק משלו. הדעות באיזה שנה אזר יעקב אומץ ויצא לדרך עצמאית חלוקות, אבל מסמך ישן שהתגלה לא מזמן מספק כנראה את ההוכחה הסופית – המפעל של משפחת גלוסקא הוקם ב-1922. את המפעל הקטן הקים גלוסקא ביפו עם שותף ערבי ועם פרוץ מלחמת השחרור נאלץ להעבירו לרחוב הרצל 130, שם הוא ממשיך ופועל עד היום.
אבנר גלוסקא, בן 78, עבד בתור ילד עם אביו ובאופן טבעי המשיך את מפעל החיים שלו. היום שותף גם הדור השלישי – עדי גלוסקא שמנסה לשמור על צביונו ההסטורי של העסק. ״כלום לא השתנה, הכל נשאר אותו דבר ושיטת העבודה היא בדיוק כמו פעם, עושים מרצפת מרצפת ביד. גם אני ממשיך להגיע ב 6 בבוקר למפעל ולעשות את הבלטות – ככה כבר 58 שנים״, מספר אבנר. בגלל שיטת העבודה כל פועל במפעל הקטן מסוגל לייצר עד 3 מטר מרובע של מרצפות ביום. כך שמי שמתכנן לרצף את כל הבית במרצפות מצויירות – כדאי שיזמין מספיק זמן מראש.

***
אל מרצפות גלוסקא הגעתי דרך הסיור של מיטל כץ: בעקבות המקצועות הנעלמים מהעולם – סיור חוויתי
שמתחקה אחר בעלי מלאכה שהם דור הולך ונעלם.

אתונה של לפני יותר מ 90 שנים

201620160225אתונה פברואר 2016-19חנות צבעים מ 1927_

חנות סדקית, בדים וצבעים | אתונה
שנת הקמה: 1925
בעלים: האחיות אגלופולוס

את החנות המקסימה והעתיקה של האחיות אגלופולוס מצאתי באחת הסמטאות של רובע פסירי באתונה בחזית הבניין שנבנה כבר ב 1838. את החנות פתח אבא שלהן ב 1925 אחרי שהשתחרר מהצבא. בשלב מסויים, הן אומרות, זו היתה החנות הגדולה ביוון לדברי סדקית. אחרי שהוא נפטר תפסו האחיות את מקומו והן ממשיכות להפעיל את החנות למרות שכבר כמעט ואין לקוחות.
רובע פסירי הוא אחד הרבעים הטרנדיים של אתונה, צעירים ממלאים את בתי הקפה ואת הרחובות והכל מרגיש תוסס ומלא חיים. ואז, ברגע שנכנסים אל החנות, העולם שבחוץ משתתק פתאום. האוויר דחוס, כאילו הוא עומד שם כבר יותר מ-90 שנים, ומנהרת הזמן מתחילה לעבוד.

פרסטר כובעים

פרסטר כובעים ירושלים

פרסטר כובעים | בן יהודה 13 ירושלים
שנת הקמה: 1934

זה התחיל בוורשה ב 1912. הרב אברהם יוסף פרסטר ז"ל – יהודי חסידי סחר בכובעים ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לגרמניה והקים שם חנות כובעים קטנה. אחרי שהגיע לארץ, לפני למעלה מ-70 שנה, החליט להמשיך במה שידע לעשות הכי טוב ופתח ב 1934 את החנות הראשונה ברח' בן יהודה בירושלים, והיא קיימת עד היום ומופעלת על ידי בנו שהמשיך בעסק אחריו.
הרבה עבר על החנות הזו במשך השנים. ב 1948 הרס פיגוע תופת גדול שהתבצע על ידי 6 חיילים שערקו מהבצא הבריטי את הבניין שבו היתה החנות. בפיגוע נהרגו 58 אנשים וארבעה בניינים נהרסו. החנות נאלצה לעבור למקום זמני אבל הותירה מאחוריה שלט קטן סמוך להריסות כדי שהלקוחות שמחפשים את הכובעים המיוחדים יידעו שהם עדיין עובדים. אחרי שהבניין שוחזר ונבנה מחדש שבה החנות אל מקומה ומאז השינויים שנעשו בה זניחים. מדפי העץ מחזיקים מעמד היטב והלקוחות ממשיכים להגיע.
כמו כל דבר גם בתחום הכובעים האופנה השתנתנה, הראשים השתנו ואיכות הייצור הותאמה למאה העשרים האחת – מהיר, זול וזמני. את הכובעים האיכותיים שפעם יוצרו באיטליה כבר כמעט ואי אפשר להשיג ובכל מקרה – אנשים לא מוכנים לשלם עבורם ומסתפקים בכובעים הזולים מסין אבל בפרסטר לא מתלוננים: ״עבודה יש, תודה לאל, הבעיה שלנו שכבר אין כוח״.

 

 

 

הקפה הלך, השם נשאר

מעדני לארו

מעדני לארו | אלנבי 37 תל אביב
שנת הקמה: תחילת שנות ה-30
בעלים נוכחיים: יעקב (64) ופרידה (55) שאלתיאל – בעלי החנות משנת 1979

 מעדני לארו הוקמה יחד עם רחוב אלנבי ומאז שנות ה-30 החליפה בעלים שלוש פעמים. אך למרות התחלופות לא הרבה השתנה כאן במשך השנים. על הבניין ניכרים פגעי הזמן אבל אם מתאמצים אפשר בקלות לדמיין את הימים הראשונים, כשהטיח בהק בלובן, העצים היו קטנים והרחוב הראשי של העיר הצעירה שימש תפאורה אידיאלית לחנות המעדנים, האלכוהול והקפה החדשה ששימחה את תושבי תל אביב. יעקב ופרידה הגיעו אל החנות בעקבות המהפכה באיראן. ב-1979 עזבו בני הזוג בחופזה, הגיעו לתל אביב וחיפשו עסק שיפרנס אותם. כשראו את חנות המשקאות העתיקה – מיד היה להם ברור שזה מה שהם רוצים. מתוך אהבה למקום – הכל נשאר אותו דבר. מדפי העץ עליהם נחים אלפי בקבוקי האלכוהול מכל הסוגים – עדיין שם; מכונת הקפה שגילה כגיל החנות, לא זזה ממקומה שמאחורי הדלפק למרות שכבר לא נעשה בה שימוש ואפילו את הסולם הישן מעץ, שהשקעים שנוצרו במקום שבו דורכים מלמדים על השנים שהוא נושא בעול – גם אותו מסרב יעקב לזרוק.
בשנים האחרונות זוכה החנות לתחייה מחודשת עם אלפי הצעירים שהתמקמו באזור. במקום בקבוקי כרמל מזרחי 777 ושטוק 84 שהיו הלהיט בשנות ה 70 וה 80 שולטים עכשיו משקאות תוצרת חוץ וגם העראק מתברר חזר לאופנה ונמכר יפה.