פיצוחי ג'רסי | ידידיה פרנקל 32, תל אביב
שנת הקמה: 1942
בעלים: מימין – יעקב (בן 80) ודוד (בן 72)
בוטנים וגרעיני חמניה – זה מה שהולך בפיצוחיה של האחים ג'רסי בפלורנטין. דוד ויעקב גדלו בשכונה ומאז שהם ילדים הם עובדים בחנות שהקים אביהם. כל הזמן ביחד, מתואמים בהבנה עיוורת ודואגים להרים אחד את השני כשהחיים מציבים את האתגרים שלהם. ועכשיו, 69 שנים אחרי שנוסדה החנות, וכשהם מזמן עברו את גיל 70, הם ניצבים בפני האתגר הגדול ביותר. הצעירים שממלאים את השכונה מסתפקים בקניה של סיגריה בודדת מדי פעם ואולי עוד 50 גרם פיצוחים – ומצד שני כרישי הנדל"ן זוממים על הנכס ומציעים סכום נאה אם יעזבו. והם בתווך מתקשים להתפרנס אבל גם מתקשים לוותר על מפעל חייהם. אבל ההחלטה כנראה נפלה ובמקום החנות הקטנה שריח הפיצוחים שהם קולים בה באמנות נישא למרחוק – תקום בעתיד עוד מסעדה מעוצבת או בר שימכור בירות במחיר מופקע.
המורדים 
כן כן
אני מסכים איתך
לא דיברתי על הבלוג, או על האנשים
דיברתי נגד הרעיון שדברים חדשים הם כנראה לא טובים (שזה מתפרש מהמשפט האחרון בפוסט)
זה שהם סוגרים או מפנים את הנכס לעסק אחר זה לא דבר שלילי…
מסעדה מעוצבת או בר יקר זה כנראה הזרם הקיים.
ואולי עוד 69 שנה יסגרו את המסעדה שפתחו על הפיצוחיה ומישהו יאמר שיפתחו שם מסעדה מעוצב או בר יקר.
שינוי זה דבר חיובי (כן, לא כל שינוי)
זה עצוב, לבעלי המקום, לקונים הקבועים ואולי גם לנוסטלגיסטים. אבל זה לא דבר רע בהכרך.
זה הכל עניין של זווית הראייה. הבלוג הזה מביא את הסיפור של האנשים שמנסים בכל כוחם להחזיק מעמד נגד הזרם ומסרבים לראות במפעל החיים שלהם נשטף באסלת השיטה הקפיטליסטית. מבחינתם השינוי אומר שהם מאבדים הכל. לך תגיד להם שזה דבר טוב 🙂