איזה בלוג מקסים! לפני שנה נכנסנו במקרה לתמרוקיה בתל אביב שהייתה נראית כאילו סגרו את הדלת לפני 50 שנה ופתחו את החנות רק בשבילנו.
בעל החנות היה מקסים ולי זה היה מדהים, כמו לחזור אחורה בזמן. אני לא בטוחה אם החנות פועלת עדיין. בכל מקרה חיפשתי את הכתובת בגוגל מפות וזה ביהודה הלוי 57 (ליד הצאנג' מימינו). הייתי שולחת לך את תמונת המסך אבל אין פה אפשרות. בהצלחה שיהיה!
לגמרי במקרה נתקלתי בבלוג הזה – והוקסמתי . הן מעבודת התיעוד והן מאיכות התמונות.
את חנות אתא על יד שביט אני זוכרת מלפני שנים (גם אני קצת מפעם) כשהכיכר עוד היתה חול וחול ושביט היה ממש קולנוע.
את קיוסק הסנדויצ'ים משכונת פלורנטין צילמתי לפני כ-5 שנים. הגברת שירתה את הלקוחות והאדון ישב בצד וקרא עיתון (איך שולחים לך תמונה?). מעניין אם הם עוד שם.
רק בן אהרון של השטיחים (אני מכירה אותו) לא כל כך מתאים בעיני לכותרת. אמנם דור שלישי בעסק אבל חנות מקצועית דינמית ומתפחת.
לא ארחיב ואחפור כמה שהבלוג הזה מצויין, שהרעיון מקסים ומבורך ואני שמח שהגעתי אליו (*תודות לגיאחה*)..
יש לי רק הצעה, או בעצם בקשה אחת:
למה שלא תוסיף אפשרות לחיפוש לפי עיר/יישוב/מושב?
אני מאמין שהדבר רק יוסיף וישדרג (ואף יעודד אנשים פשוטים כמוני מהדרום הרחוק להגיע אל אותם עסקים שאולי נעלמו קצת מהעיניים של הציבור)
אכן…התלבטות. כולנו שורדים באיזשהו אופן. כל מי שבעל עסק עצמאי שצריך להילחם בתחרות מול הרשתות הגדולות הוא שורד. אבל באנשים המיוחדים האלה יש משהו לעבר לסתם ניסיון לשרוד. האנשים האלה החליטו לא לוותר ולא להיכנע למרות שרבים מהם מקבלים הצעות מפתות למכור ולשחרר את פיסת הנדל"ן היקרה עליה הם בדרך כלל יושבים כבר שנים. הם לא נכנעים לשנים ולקשיים שהולכים ומתגברים, הם לא נכנעים לשיטה שמכתיבה אופנות וטרנדים ולמרות שכאילו מדובר באי עשייה לפי דעתי זו כבר מרידה אמיתית.
המורדים 
היי אסי, אשמח שתחזור אלי בהקשר לבלוג. תודה רבה! דנה.
איזה בלוג מקסים! לפני שנה נכנסנו במקרה לתמרוקיה בתל אביב שהייתה נראית כאילו סגרו את הדלת לפני 50 שנה ופתחו את החנות רק בשבילנו.
בעל החנות היה מקסים ולי זה היה מדהים, כמו לחזור אחורה בזמן. אני לא בטוחה אם החנות פועלת עדיין. בכל מקרה חיפשתי את הכתובת בגוגל מפות וזה ביהודה הלוי 57 (ליד הצאנג' מימינו). הייתי שולחת לך את תמונת המסך אבל אין פה אפשרות. בהצלחה שיהיה!
לגמרי במקרה נתקלתי בבלוג הזה – והוקסמתי . הן מעבודת התיעוד והן מאיכות התמונות.
את חנות אתא על יד שביט אני זוכרת מלפני שנים (גם אני קצת מפעם) כשהכיכר עוד היתה חול וחול ושביט היה ממש קולנוע.
את קיוסק הסנדויצ'ים משכונת פלורנטין צילמתי לפני כ-5 שנים. הגברת שירתה את הלקוחות והאדון ישב בצד וקרא עיתון (איך שולחים לך תמונה?). מעניין אם הם עוד שם.
רק בן אהרון של השטיחים (אני מכירה אותו) לא כל כך מתאים בעיני לכותרת. אמנם דור שלישי בעסק אבל חנות מקצועית דינמית ומתפחת.
בגבעתיים, בכיכר שביט, ישנה חנות בגדים בטעם של פעם. של יששכר גרינברג. גם השם שלו הוא בטעם של פעם. יש לו עוד מכנסיים של אתא!
יופי של בלוג. כל הכבוד 🙂
עבודה מרגשת, מאוד חשובה. תודה רבה.
לא ארחיב ואחפור כמה שהבלוג הזה מצויין, שהרעיון מקסים ומבורך ואני שמח שהגעתי אליו (*תודות לגיאחה*)..
יש לי רק הצעה, או בעצם בקשה אחת:
למה שלא תוסיף אפשרות לחיפוש לפי עיר/יישוב/מושב?
אני מאמין שהדבר רק יוסיף וישדרג (ואף יעודד אנשים פשוטים כמוני מהדרום הרחוק להגיע אל אותם עסקים שאולי נעלמו קצת מהעיניים של הציבור)
לפני כשבועיים נתקלתי בחנות אהילים בשם "קרל מרקס" ברחוב בן שטח 2, ירושלים. תפור על הבלוג שלך.
וואאו, מקסים מקסים
ריח של פעם,
כל כך יפה,
נפשי יוצאת לדמויות ששם, נפשי יוצאת לעבודת הקודש הזו, נתינת הבמה לעולם הולך ונעלם.
מעולה.
כל הכבוד על הרעיון, היוזמה והביצוע.
עלה והצלח
טל
אסי, כל הכבוד על עבודת השימור והאיסוף המרתקת שלך, המשך כך!
אני יודע ובטוח שמרכז העיר ירושלים יש עשרות חנויות ששם כבר עשרות שנים, שווה ביקור!
בלוג נהדר – תמונות יפות, כתיבה קצרה ומקיפה. בקיצור, תענוג אמיתי. אגב, יש כמה חנויות ברחוב סוקולוב בהרצליה ששווה לבקר בהן.
אהלן מתמוגגת מהפרויקט , אני עוסקת בקמעונאות וכשאני מגיעה למקומות האלו (לא במסגרת עבודה) אני כל כך נהנית כמו מסע בעבר, כמו לראות סידרה ישנה.
תודה. אני מתרגש כשאני מגלה מקומות חדשים. אם יש לך להמליץ על עוד מקומות אשמח לדעת
בלוג מקסים. אבל למה המורדים? אולי יותר נכון השורדים!
אכן…התלבטות. כולנו שורדים באיזשהו אופן. כל מי שבעל עסק עצמאי שצריך להילחם בתחרות מול הרשתות הגדולות הוא שורד. אבל באנשים המיוחדים האלה יש משהו לעבר לסתם ניסיון לשרוד. האנשים האלה החליטו לא לוותר ולא להיכנע למרות שרבים מהם מקבלים הצעות מפתות למכור ולשחרר את פיסת הנדל"ן היקרה עליה הם בדרך כלל יושבים כבר שנים. הם לא נכנעים לשנים ולקשיים שהולכים ומתגברים, הם לא נכנעים לשיטה שמכתיבה אופנות וטרנדים ולמרות שכאילו מדובר באי עשייה לפי דעתי זו כבר מרידה אמיתית.